Thursday, April 23, 2015

Mikva Revisited - Understanding Shabbat 13a-b in light of Parshat Metzora

Mikva Revisited -
Understanding Shabbat 13a-b in light of Parshat Metzora

by Chaim Sunitsky (with some additional comments by Marc B. Shapiro)

It is well known that when describing the purification of niddah and zava the Torah does not explicitly mention that immersion is required.[1] The present article will briefly examine the proofs given for such an immersion and show a novel understanding of a story brought in the Talmud (Shabbat 13a-b).

There are 5 most commonly brought proofs for mikva immersion. Three are brought in Tosafot (Hagiga 11a s.v. lo nitzrecha, Yevamot 47b s.v. bimakom and Yoma 78a mikan), one in Rambam (Isurey Biah 4:3), one in Ramban (Shabbat 13b s.v. bimey and in his Chumash commentary Vayikra 15:11). One of Tosafot’s proofs is in the Gemara itself (Shabbat 64b): “and she shall remain in her niddah status”. The earlier sages used to understand this to mean that a woman during her menstruation should not use makeup or wear nice clothes[2] until R. Akiva came and said that this way he will divorce her[3] and explained rather that she shall be niddah until she immerses. Needless to say, there is no direct proof of immersion in this statement.[4]

Tosafot (ibid) bring an additional proof from newly obtained vessels after the war with Midian, where according to Hazal’s understanding they required immersion as the Torah states (Bamidbar 31:23): “the waters of niddah”, seemingly implying that niddah needs an immersion too.[5] The simple meaning of the Torah in this verse is that water with ashes of “red cow” had to be sprinkled on these vessels.[6] Indeed there is an understanding based on Rambam[7] that immersing new vessels is not Deoraita at all.

The third proof of the Tosafot in the name of a Gaon[8] is from the fact that even those that touched a bed of niddah need to immerse to become pure, how much more so niddah herself. However, this would only at best prove that a niddah needs to immerse in order not to cause ritual impurity to spread on the objects[9].

Ramban’s proof that immersion is required is based on the case of a male zav.[10] The problem with this is that zav requires immersion in “mayim chaim” (a natural source of water) whereas a niddah can immerse even in regular mikva made from snow or rain water.[11] Rambam’s proof is that all purifications require immersion so it must be that niddah does too,[12] though the verse he uses as a proof is also talking about ritual purity and not necessarily implying any marital prohibition.[13]

After we see that there is no conclusive proof that the immersion of niddah is a Biblical law, we may gain a better understanding of a story in the Talmud (Shabbat 13a-b, Avot Derabbi Natan, 2). It tells us that a certain rabbinical student used to sleep in one bed[14] with his wife after her seven days of niddah were over until she counted the “seven clean days” and went to the mikva. The implication seems to be that after the Biblical period of seven days the prohibition is only Rabbinical.[15] The Rishonim are quite surprised at this as there is absolutely no relaxation[16] of the prohibition for a woman who is niddah after the seven days are over as she remains biblically prohibited to her husband until she immerses in the mikva. Some Rishonim therefore suppose that the minhag at that time was for a woman to go to the mikva twice, once in the end of the seven days of niddah and one at the end of “seven clean days”. However according to what we wrote it is possible that this student thought that the entire immersion in the mikva is also rabbinical in nature and therefore was more lenient once the Biblical seven days were over.[17]

* * *

I sent this post to Marc Shapiro and here are his comments:

See Shem Tov’s commentary on Maimonides, Guide 3:47, where he has a radical view that according to Maimonides immersion of a niddah is only rabbinic. R. Kafih, in his commentary on the Guide, ibid., is outraged by Shem Tov’s comment:

ראה שם טוב ששאל "ומה יאמר הרב בטבילת זבה ונדה במים קרים בסתיו", והמשיך בדברי הבל שאסור לשמען שכאלו דעת רבנו שטבילת נדה וזבה מדרבנן. וחלילה חלילה.

R. Kafih continues by explaining why Shem Tov is mistaken and concludes:

והארכתי מפני שכבר הטעה את קלי הדעת

In his commentary on the Mishneh Torah, Sefer Kedushah, vol. 1, p. 184, R. Kafih returns to this matter:

והבל יפצה פיהו של בעל שם טוב מפרש המורה, בח"ג פרק מז שכאלו סובר רבנו שטבילת נדה דרבנן, וענה גם כאן שקר ברבנו ותלה בו מה שלא אמר ולא עלתה על לבו חלילה

The matter you discuss in your post also concerned R. Solomon Zvi Schueck. In his Torah Shelemah, vol. 2, p. 129b, he prefaces his discussion as follows:

ורבים מגדולי הראשונים והאחרונים (עיי' תורה תמימה במקומו) עמדו להקשות וכי עיקר גדול כטבילת נדה שקדושת ישראל תלוי בה לא תמצא בתורה רק ברמז דק וקל. ועוד מקשים, כפי משמעות הגמרא בשבת הנ"ל דרשו זקנים הראשונים מן והדוה בנדתה רק שלא תכחול ולא תתקשט הנדה בימי נדותה, אכן לא שנלמוד טבילת נדה במי מקוה, עד שבא רע"ק ולימד בנדתה תהא עד שתבא במים, וכי עד רבי עקיבה לא טבלו?


See R. Schueck’s extended discussion as it is quite interesting, even though it is complete speculation.

You cite Halakhot Gedolot, Hilkhot Niddah, no. 41 (p. 439 in the Machon Yerushalayim edition), that the law of immersion for a niddah is rabbinic:

זב וזבה טבילתן מדאוריתא, נדה מדרבנן היא

This is a well-known passage that has been discussed. Let me just make three comments.

1. See Teshuvot u-Fesakim me’et Hakhmei Ashkenaz ve-Tzarfat, ed. Kupfer (Jerusalem, 1973), no. 158, p. 246 which states:

ובהלכות גדולות פוסק טבילת נידה דרבנן ושרא להו מרייהו

2. R. David Zvi Rotstein points out that the Karaites were very stringent regarding niddah, and therefore it is possible that the Behag’s comment, that the law of immersion for a niddah is only rabbinic, does not reflect is true viewpoint but was only directed against the Karaites. See Ohel Sarah Leah (Jerusalem, 1999), p. 638 in the note. As far as I am concerned, this makes absolutely no sense. If something is a rabbinic prohibition, and the Karaites were arguing that it is unnecessary, then I can understand a rabbinic figure (falsely) stating that the matter in question is a Torah law, in order to shore up observance. (I discuss this in my new book.) But what sense does it make to do this in the reverse, i.e., declaring that something is only rabbinic because the Karaites took it as a Torah law?

3. This view of Halakhot Gedolot is mentioned in Besamim Rosh, no. 175. Here it is attributed to R. Yehudai Gaon. As Saul Berlin explains in Kasa de-Harsana, some rishonim assumed that R. Yehudai authored Halakhot Gedolot.

The case in Besamim Rosh deals with a man who would publicly hug and kiss his wife even though she was a niddah. The rabbi who wrote to “R. Asher” did not place the man in herem, and one of his reasons was that the law of immersion of a niddah is only rabbinic, and therefore since the man was not violating a Torah prohibition “better an unwitting sinner than a willful sinner.” “R. Asher” rejects this position and thus on the surface this responsum might appear quite pious. But as with a number of other responsa in Besamim Rosh, what the forger Saul Berlin has done is put the radical view in the public eye, even if in the end “R. Asher” rejects it. From this responsum people will see that there is an argument to be made for not being strict with the laws of niddah, since after all, they are only rabbinic. In his reply “R. Asher” also mentions that many am ha’aratzim are more stringent when it comes to the laws of niddah than the scholars. I see this too as an attempt by Berlin to subvert traditional Judaism by making it seem as if the common practices regarding the laws of niddah are based on ignorance.


[1] Usually what is taken by Hazal as immersion in the mikva is a statement: “and he/she shall wash his/her flesh in water”. No such statement is given in regards to niddah or zava’s purification.
[2] Based on the word “niddah” implying excommunication of sorts.
[3] It has been noted by Yerushalmi (end of Gitin) that R. Akiva may be following his general shita that a man can very easily divorce his wife if he finds someone “better”.
[4] In addition, there is a question as to whether this proof was even used before R. Akiva came.
[5] A similar proof is also brought in Yoma 78a based on a posuk in Nach (Zecharia 13:1) and similar arguments against this proof can be used.
[6] See for instance Targum Onkelos and Rashbam on this verse, see also Or Zarua 359.
[7] Ma’akhalot Assurot, 17:5, see Magid Mishna, Hilchot Yom Tov 4:18, see also Ramban, Avoda Zara 75b s.v. Gemora.
[8] In some versions they are quoting Bahag (Hilchot Gedolot) but in our versions this does not appear. Others quote this argument in the name of R. Hai Gaon (see Semag, negative commandment 111).
[9] See Tosafot, Hagigah 11a s.v. lo nitzrecha. We do find many other laws of niddah that apply only for purity purposes but not applicable regarding permitting her to her husband (see Tosafot ibid, see also GR”A, Yoreh Deah 196:31). In addition, sometimes the impurity of a person can go away automatically without immersion. For example a woman who gave birth within her “yemey tahara days” spreads some level of impurity on what she touches but later she automatically becomes pure without additional immersions (Niddah 71b).
[10] There are many differences between male zav and female zava but Ramban seems to understand that since the passage of zava follows that of zav, the laws must be similar.
[11] According to many opinions even regular water drawn by people on Biblical level can be used for niddah (see Tosafot, Bava Batra 66b s.v. yehe).
[12] Rambam uses the verse (Vayikra 15:18) that after relations both the man and the woman need to “wash themselves” (meaning immerse) and be unclean until the evening. This particular Binyan Av is not found in our sources in Hazal but the Magid Mishna (ibid) implies it was in some version of Sifra.
[13] The very fact that each opinion rejects that of others seems to imply that there was no clear proof that immersion of niddah is a Biblical command. In fact Bahag (siman 41, p. 439 in the Machon Yerushalayim edition) seems to consider niddah immersion as Rabbinical in origin but immersion of zava as Biblical. However, Or Zarua 359 says there is a mistake in that version of Bahag.
[14] There are other versions of the same story where he even slept naked next to his wife after the seven days of niddah were over.
[15] Ramban (ibid) however also brings a different interpretation.
[16] However see Rama, Yoreh Deah 195:14.
[17] Ramban and Rashba (ibid) specifically write that it’s impossible that this student did not know that a niddah had to immerse. However, according to what we wrote it is possible that the student thought that this immersion is a Rabbinical command and that the drasha of R. Akiva is an asmachta (similarly to the shita that holds that the immersion of vessels is only Rabbinical in origin). 

Tuesday, April 21, 2015

Changing the Immutable: How Orthodox Judaism Rewrites Its History

Changing the Immutable: How Orthodox Judaism Rewrites Its History
Marc B. Shapiro

I am happy to announce that my new book is now with the printer and should be at the distributor by May 4. Amazon and book stores will have the book not long after that. Changing the Immutable has taken quite a long time and I hope readers find that it was worth the wait. One of the main reasons it has taken so long is that some of my time in recent years has been devoted to my posts on the Seforim Blog. When I first started posting here I saw it merely as a pleasant diversion. However, I now see my Seforim Blog posts as an important part of my scholarly writing.  Throughout Changing the Immutable I reference not only my posts but many others that appeared on the Seforim Blog.

I am making this announcement now rather than after the book appears because Amazon is offering a pre-order discount (link). For those who want to wait, I know that Biegeleisen will be selling it at a very good price.




Tuesday, April 14, 2015

Mossad HaRav Kook 2015 sale

 Mossad HaRav Kook 2015 sale

By Eliezer Brodt

For over thirty years, starting on Isru Chag of Pesach, Mossad HaRav Kook publishing house makes a big sale on all of their publications, dropping prices considerably (some books are marked 65 percent off). In recent years their practice has been to publish several new titles in the few weeks prior to the sale; during the rest of the year not too many titles are printed. They also reprint some of their older titles that have gone out of print. Some years important works are printed, some years not so much. In recent years one important title printed for the first time was R' Dovid Tzvi Hoffman's commentary on Chumash Shemos, translated from the original German.

What follows is a list and brief description of some of their newest titles.

א. תורת חיים- משלי, ב' חלקים תתקעז עמודים, כולל פירושים על כ"י עם מקורות והערות, של רס"ג, רש"י, ראב"ע, ר' יוסף קמחי, ר' יונה, רי"ד, רלב"ג, מאירי, ר' נחמיאש.

This work is a continuation of their excellent Toras Chaim series which is very useful. To date they have done Chumash, Avot (2 volumes), 5 Megilot (3 volumes) and Hagadah Shel Pesach.

ב. הגדה של פסח- תורת הראשונים, ר' אביגור אריאלי, פירושי הראשונים שבדפוס ושבכתבי- יד שלא נכתבו על סדר הגדה, רכד עמודים.

 This work is a large collection of citations from Rishonim, related to the Hagadah but not specifically written as a Pirush on the Hagadah, such as citations from, for example, in their works on Chumash or the like. The focus of this collection is the material dealing with Peshat of the Hagadah not the Halacha aspect. I hope that eventually they will print such a collection of all such Halacha material.

ג. הכתב והקבלה, ר' יעקב צבי מקלנבורג, ב' חלקים, ביאור על חמשה חומשי תורה, ערוך ומתוקן על פי דפוס ראשון עם מבוא השלמות ומפתחות בעריכת ר' משה צוריאל, תתתרנו + 80 עמודים.

 There are numerous highlights to this new edition of this classic work. Among them are the notes and many indexes all done by Rabbi M. Tzuriel. Perhaps most important is the restoration of seventy(!) pages of text found only in the first edition of this work.

ד-ה. דרשות נחלת דוד, ר' דוד טעביל ממינסק, ערוך על פי דפוס ראשון עם מקורות  והערות ובתוספות כותרות משנה מאת הרב דוד רובינשטיין, שיח עמודים.  דרשות בית דוד, ערוך על פי דפוס ראשון עם מקורות  והערות ובתוספות כותרות משנה מאת הרב דוד רובינשטיין, תמא עמודים.

In addition to bringing back into print these two classic Derush seforim from R' Dovid Tevel, Talmid Muvhak of R' Chaim Volozhiner, This edition also abounds with useful notes, mostly pointing to comparative sources from his Rebbe and the Gra. One minor complaint is the lack of an index.

ה. תשובות הרשב"א, חלק שלישי, מסכת שבת עירובין: הרב חיים דימיטרובסקי.
This is the second volume from this series. This is part of the much anticipated work on the Rashba from Professor C.Z. Dimitrovsky z"l. However we will have to wait for a careful review from the experts on the Rashba to weigh in if this is as important as was expected.

ו-ז פירוש רלב"ג, על נביאים ראשונים ב'- כתובים, הרב יעקב לוי על פי כ"י ודפוס ראשון עם מקורו והערות. פירוש רלב"ג על איוב- משלי [איוב ע"י ר' משה צוריאל, משלי ע"י ר' יעקב לוי].
These two volumes continue the series of critical editions of the Ralbag's works. The volume on Iyuv has a partial index of the Ralbag from R' M. Tzuriel. Worth mentioning is his small newish work on the Ralbag called Otzros HaRalbag (179 pp.), not printed by Mossad HaRav Kook.

ח. תוספות רי"ד על מסכת קידושין, מהדיר: ר' דוד מצגר.
This work is based on the first edition (as no known manuscripts have survived on this Mesechtah) and includes many notes.
                       
ט. אעברה נא, רבקה מנוביץ-מעיני, סיפורו העלום של הרב דב מעיני מצורף דיסק עם מאמרים דברי תורה וניגונים.  תחקיר היסטורי שלמה טיקוצינסקי, 287 עמודים.

This biography looks very promising. It deals with R' Maayuni's tragically short life. Included are parts about life in Slabodkah, his relationship with his Rebbe Muvhack, R' Avrhom Eliyhuah Kaplan, his time in Beis Medrash Harabonim in Berlin, Yeshivas Chevron in Eretz Yisroel and more. This book was written by his daughter and Dr. Shlomo Tikochinski (expert on Slabodkah and Chevron Yeshivah). It also includes excerpts of many of his letters. In the digital world of today this volume comes with a flash drive which contains a bunch of songs composed by R' Maayuni and a volume of his correspondence (243 pp.). The digital volume includes many pieces of great interest such as a 17 page article about R' Avrhom Eliyhuah Kaplan, a letter of his to a friend written right after R' Kook famous speech at the opening of Hebrew university (anti) and a beautiful descriptive letter of R' Moshe Mordechai Epstein arrival to Yerushalayim and to Chevron [including references to the fights between the camps of R' Kook and R' Sonenfeld].  I guess the reason why this volume was not printed together with the biography was a financial issue but I would have liked for them to have printed it in hard copy (I am old fashioned).

י. תורה שבעל פה, סמכותה ודרכיה, ר' יהושע ענבל, 779 עמודים.
 A table of contents of this work is available upon request. It deals with many of the "hot" and "sensitive" topics of the day. Including Chazal's knowledge of science, how to understand Chazal attitude to Aggadah and much more. I really hope to see some through reviews about this work in the future. It appears that a form of some of the material in this book originally appeared here.

 יא.  צהר לבראשית, ר' צבי אינפלד, ב' כרכים, ניתוח מעמיק לפרשת בריאת העולם עם ביאור נפלא לפסוקי תורה בענין זה, 987 עמודים.

Also worth mentioning in this brief survey is the English translation of The Mishlei Daat Mikrah volume and the two volume English translation of Esther Farbstein's work on Hungarian Jewry during the Holocaust.

One last title worth mentioning is their reprint of Rav Maimon's memoirs which appear to be of interest.

A complete catalog is available upon request eliezerbrodt@gmail.com

Wednesday, April 01, 2015

The Gematriya Haggadah

The Gematriya Haggadah
By Eli Genauer

I try to buy a new Haggadah every year to make sure I have something new to say. It is especially important at my stage in life when grandchildren will remind you if you use last year's Dvar Torah.

This year's Haggadah was definitely in the category of "מה נשתנה ההגדה הזאת מכל ההגדות". It's name is ״כוס ישועות״  and it was printed on the Isle of Djerba, Tunisia in 1947. It's author was Rabbi David Cohen (also known as רבי דוד כהן אלמג׳רבי) who served as the Rav in the southern Tunisian city of Tataouine (תיטאוין). The text of the Haggadah is translated into Judeo-Arabic and the Halachos and instructions are in that language. Thankfully, the Peirush of Rav Cohen is in Hebrew which allowed me access to his approach to the Haggadah.


We find out a bit about Rav Cohen from the Haskamah given at the beginning of the book by six prominent Rabbis of Djerba. It states as follows:

הרב זצ״ל היה כמעט הראשון בהתישבות אחינו בית ישראל שם מראשיתו בתור שוחט ובודק ומרביץ תורה ושליח צבור,ואחר כך נתמנה לרב ומורה צדק שם.

We learn that he was a pioneer in establishing the Jewish community in Tataouine and served in many capacities there before become the Rav of the town. He authored numerous books, some printed while he was alive, and some, like this Hagaddah, printed after his Petirah in 1934.

The Haggadah was printed by a committee (המשתדלים) in Tataouine who raised money for this purpose. There are over 800 names of families or individuals who contributed to its publication. Included in this are over 100 contributors from Tataouine which gives one some idea of the size of the community.


Most of the contributors included with their names the memory of a deceased relative or a blessing for a hoped for milestone for their children. Some of the blessings were familiar to me and others were a bit different.

For a married child: ויפקדהו בבנים זכרים של קיימא אמן abbreviated as ויפקדהו בבזשק״א

This seemed to reflect a cultural preference for boys and perhaps a high rate of infant mortality.

There were no blessings for someone just to have children.

For boys there were two blessings depending on age:

ויזכה לתורה ולתפילין ולחופה and ויזכה לתפילין ולחופה

For unmarried men the hope was ויזכה לחופה 

For those a bit older (?), it was ויזכה לחופה בקרוב

In his Hakdamah, the author explains why he chose to name his Peirush כוס ישועות. He writes that the Gematriya of כוס ישועות is the same as אני הקטן דוד בן המנוח אבאתו כהן. Sort of.  The total of the latter is nine short but if you add to it the nine words כוס ישועות andאני הקטן דוד בן המנוח אבאתו כהן it comes out the same ( 878 ). One senses that the author is very attuned to Gematriyos and his commentary proves this to be true.

A good example of Rav Cohen’s use of Gematriyos is how he plays with the phrase הא לחמא עניא
He first notes that הא לחמא  has the same numerical value as the word מילה (85) indicating that בזכות המילה יצאו ממצרים.

He then writes that the word עניא has the numerical value of ענוה indicating that דבזכות הענוה יצאו
Getting back to הא לחמא which equals 85, he relates it to the word פה which has the same numerical value. Matzah is לחם עוני which requires us to do the following: שׁצריך פה האדם לענות בליל פסח בהלל והודאה לשמו יתברך שעשׂה עמנו ניסים ונפלאו

Finally, if you take the total of the first letters of הא לחמא עניא די אכלו you get 110 which is the number of years that Yosef lived. This hints at the fact that it was because of the sale of Yosef, the Jews suffered in Egypt.

The city of Tataouine is famous in popular culture because it served as the inspiration for the name of the fictional planet of Tatooine in the Star Wars movie series. Many of the scenes of Luke Skywalker’s home planet in the original movie were shot near Tataouine. I was very glad to meet a real inhabitant of Tataouine, one who has enhanced my Seder experience.

Monday, March 30, 2015

אור חדש במעשה ברבי אלעזר בהגש"פ

אור חדש במעשה ברבי אלעזר בהגש"פ

מאת דוד פרקש*

מעשה ברבי אלעזר ורבי יהושע וראב"ע ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרים
ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם, "רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית."

 רבים תמהו על זה, איך אפשר שראשי הרים כאלה, גדולי הדור כולם, ישכחו זמן קר"ש? והאיך שייך שלא אחד מהם זכר הזמן, עד שהוצרכו לתלמידיהם להזכירם? הן אפילו מי שאסרו לעסוק בתורה קודם זמן קר"ש כמו שאר מלאכות שאסורים קודם זמן קר"ש, היינו דוקא כשלומד יחידי, אבל לא כשלומד בבית הכנסת בצבור. (ע' הרא"ש ורבינו יונה לברכות ה:, אליבא דרש"י שם, וע" שו"ע או"ח ס' פט ס"ו)  ולכאורה פשוט הטעם מפני שבצבור ליכא למיחש שמא יטרד בגירסא ויעבור הזמן, כי א"א שאין אף אחד מהצבור יזכור ויאמר לחבירו. ולכן שוב פעם קשה, אי אפילו להדיוטות לא חיישינן, האיך אפשר שכל חכמים אלו שכחו?

והנה הצעד הראשון הנחוץ לתת פתרון לבעיית כלשהי בדבר הכתוב, הוא להבין בדיוק מה באמת כתוב.  כאן, נוהגים העולם לקרוא המאמר דלעיל כאילו באו התלמידים, והם הם אשר אמרו לרביהם  "רבותינו, הגיע זמן קר"ש של שחרית." אבל נחזי אנן. מצינו כמה מקומות בספרי חז"ל, בבלי ומדרדים, אשר בהם בעל המאמר עצמו – כלומר, הסתמא -  קא קרי להרבנן בהמאמר בשם המונח, "רבותינו." ראה כמה דוגמאות:

·        שבת (לג:) ת"ש כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היה שם רבי יהודה ור' אלעזר בר' יוסי ור"ש נשאלה שאלה זו בפניהם וכו'.
·        שם (קלח:) ת"ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר וכו'.
·        יבמות (סב:) אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה.
·        ויקרא רבה (ה:ד) מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ורבי עקיבא שהלכו לחולות אנטוכיא לעסק מגבת צדקה לחכמים והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן והוה יהיב פרנסה בעין טובה פעם אחד ירד מנכסיו וראה רבותינו שם ונתכרכמו פניו, הלך לו אצל אשתו וכו'
·        דברים רבה (ואתחנן כד) מעשה שהיו רבותינו ברומי ר"א הוא אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע הוא יהושע בן חנניה ורבן גמליאל.
·        שם (ראה ח) מעשה בר"א ור' יהושע שיצאו לגבות לעסק מצות רבותינו הלכו לחילתה של אנטוכיא והיה שם אדם אחד והיה נקרא אבא יודן והיה למוד ליתן לרבותינו ביד רחבה וכו'.
·        שיר השירים רבה (ב:ג) (מדרש חזית) בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא ואלו הן ר' יהודה ורבי נחמיה ר"מ ור' יוסי ורשב"י ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב.


אין מן הצורך לכנם לסבך השאלה של זמן עריכת הש"ם והמדרשים (או חלקיהם.) הרי ידוע כי אפילו אותם מסכתות או מדרשים שהגיעו לצורתם הסופית בזמן מאוחר, עדיין נכללים בהם מאמרים עתיקים מזמן קדום. הרי עובדה היא כי מונח זה -  "רבותינו" -  מרגלא בפומייהו של עורכי התלמוד והמדרשים. וידוע כי גם ההגדה של פסח כבר היה חטיבה בפני עצמה בזמן הגמרא, והיא נזכרת בגמרא ככך. (ע' בבא מציעא קטז. רבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר. ושמא תאמר זהו רק ספרי אגדה בעלמא, ע' פסחים קטז: והאמר מרימר שאלתינהו לרבנן דבי רב יוסף מאן דאמר אגדתא בי רב יוסף.)

ושים לב בפרט מי נכללים בהחכמים הנזכרים בתור "רבותינו" ברוב הדוגמאות דלעיל –רבי אליעזר, רבי יהושע, רבי עקיבא, רבי אלעזר, חכמי יבנה -  היינו בדיוק החכמים שנזכרו במעשה ברבי אלעזר בבני ברק.[1]

והנה ידוע היא איך שפסיק אחד שלא במקומו עלול לגרום טעות שלמה בהבנת דברים שבכתב. (לדוגמאה אחת ע' מחקרים בדרכי התלמוד להגר"מ מרגליות ערך "רב הונא ורב חסדא", והוא כותב שם "מכאן אזהרה לאותם "הפוסקים" תלמודא דידן בסימני פסוק, כמה מומחיות וזהירות צריכה לכך.") ללא ידיעת מקום הנכון ששייך הפסיק, המשפט יכול לשנות לגמרי.

ועתה, כבר כתבתי שנוהגים להבין המעשה כאילו התלמידים באו ואמרו "רבותינו, הגיע זמן." ברם, אחרי כל האמור לעיל, נ"ל שהמובן בדיוק הפוך: "רבותינו" כאן הוא דברי הסתמא, לא התלמידים. רבי אלעזר וחבריו היו מסובין בבני ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו, "הגיע זמן קריאת שמע של שחרית." כלומר, הרבנן בעצמם עסקו בספור יציאת מצרים, ובאו תלמידיהם – לשמוע ולהקשיב – וכשהגיע זמן קר"ש, הפסיקו הדיון ואמרו רבותינו  בעצמם לתלמידים (או רב אחד אמר לשני) שעכשיו נפסיק, כי הגיע זמן קר"ש.

ואולי יש להביא קצת ראיה לכך מהמקביל היחיד הידוע לי, התוספתא האחרונה לפסחים (י:ח) (הובא בטור ס' תפא) שם כתוב כך:

 "חייב אדם [לעסוק בהלכות הפסח] כל הלילה אפילו בינו לבין בנו אפילו בינו לבין עצמו אפילו בינו לבין תלמידו מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו [עסוקין בהלכות הפסח] כל הלילה עד קרות הגבר הגביהו מלפניהם ונועדו והלכו [להן] לבית המדרש איזו היא ברכת הפסח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הפסח איזו ברכת הזבח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הזבח."[2]

אמנם אין מקור זה דומה בדיוק להגש"פ. מיהו, קרוב הוא, וכאמור זהו המקביל היחיד להמעשה אשר מובא בהגדה. וכאן הרי אין זכר כלל לענין תלמידים. הם לא נזכרים בכלל, ואין להם שום קשר להמעשה. אדרבה, לפי התוספתא היו עסוקים עד קרות הגבר. משמע לכאורה כי לא היו התלמידים חלק מרכזי להספור. ולפי הקריאה המסורתי המקובלת, קצת קשה, כי מי הזכיר הרבנן שהגיע זמן? ברם, לפי הדרך שהצגתי כאן עולה יפה, כי באמת ביאת התלמידים רק היה גרמא בעלמא -  כמו קרות הגבר – ששרת כסימן להחכמים שהגיע זמן לפסוק. אבל אפילו בלעדיהם  היו מפסיקים רבותינו  לקרות קר"ש.

יודע אני שקשה לסבול הבנה אחרת לחלוטין מהמובן המסורתי. אבל זה באמת נראה לענ"ד אמתת הדבר. בהבנה זו מסולקת כל הקושי אשר בו התחלתי. ותכלית הדרשה, כלומר נקודת הלקח של המאמר, לא זזה ממקומה כלל וכלל. בעל ההגדה מדגיש לנו חשיבות ספור יציאת מצרים, שהחכמים עסקו בו כל הלילה. לא הוצרכו לתלמידיהם להזכירם, אלא אדרבה, הם הזכירו אותם. ועתה מנוחתם כבוד.

* Mr. Farkas, an attorney practicing as in-house labor counsel for FirstEnergy Corporation, received his rabbinic ordination from Ner Israel Rabbinical College in 1999. He lives with his family in Cleveland, Ohio.  This is his second appearance in the Seforim Blog, see his article “Rashbam the Talmudist, Reconsidered.” (November, 2012).




[1] אין זאת אומרת כי לא נמצא מקומות אחרות שהמונח "רבותינו" קאי על דור מאוחר. אדרבה, מצינו בגיטין (עו:) תנא רבותינו התירוה לינשא מאן רבותינו אמר רב יהודה אמר שמואל בי דינא דשרו מישחא, פרש"י ר' יהודה נשיאה שהיה בימי האמוראים בן בנו של רבינו הקדוש. אבל כבר כתב ר"י הלוי בדורות ראשונים (חלק ה , פרק ט) ש-"יש בזה דבר חדש אשר לא הושם אליו לב כלל ודבר גדול מאד... שדברי שמואל בגיטין מאן רבותינו, בי דינא דשרו משחא (והיינו ר' יהודה נשיאה ובית דנו) אינו על פרט הזה לבד, כי אם שהוא כלל על כל הש"ס, על כל ההכרעות בשם "רבותינו" אחר דין המשנה." וע'ש בהמשך דבריו שזהו דור אחרון של תנאים. אנן הב"ע בדור או דורות שלפני זה.                                     
כמו"כ מצינו "רבותינו שבבבל" שקאי ארב ושמואל, ו"רבותינו שבארץ ישראל" שקאי על רב אבא. (שבועות מז.) אבל זהו דוקא בשם לוואי, כמבואר בגמרא שם, לא בשם "רבותינו" בלבד.                      
                                                                                                                                     
[2]    אין שינויים מהותיים בגירסאות המובאות במהדורות חזון יחזקאל או תוספתא כפשוטה

Print post

You might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...